ביום חמישי בערב התקבצנו בשדה התעופה לוד לרגל המסע לרומניה, לאחר טיסה קלה נחתנו בבוקרסט יצאנו לרחבה ופנינו קרנו מאושר, חמישה רכבים מוגבהים ומשופרים וצמיגי שטח עומדים בחניה. יצאנו מהשדה כמובן לבית קפה הראשון ,קפה רומני (לא משהו) והמשכנו למלון שממוקם מעט מחוץ לעיר.בבוקר פתחנו את חלון החדר והתגלה לנו נוף ירוק ובריכה בחצר, ממש יפה . בטיול הזה החלטתי לעשות כמה צירים שעוד אף אחד לא נסע בהם, אז אחד מהם זה ביום הראשון.ציר הררי שמטפס עד לגובה 2800 מטר ברור שבזמן הזה בשנה הסיכוי לחצות אותו קטן, אבל בכל זאת החלטנו לנסות. תחילת הטיפוס יפה קצת מעברי בוץ, החלקות קלות, אבל הכל עובר יפה ואז הגענו לשני מעלות ברצף אני עליתי די בקלות ואחרי הטויוטה נתקעת באמצע ואז מתחילה חגיגה של בוץ שלבסוף הטויוטה למעלה. שלישי הנטר בא יפה אך ניתקע בבוץ ניכנס לשיפוע צד מסוכן , הוחלט לנסות למשוך אותו למעלה אך לשווא, הבוץ היה חלק מאוד אז חילצנו לאחור בזמן שסיימנו וחלק הקיפו את המעלה פגשנו שני רומנים נחמדים שאמרו לנו שאין לנו מה להמשיך יש למעלה מטר וחצי שלג ואין לנו סיכוי לעבור אז מכיוון שכבר התחיל להיות מאוחר קיבלתי החלטה להסתובב (אך החשבון עם המעלה נשאר פתוח עד אחרי השלגים באזור). הסיבוב חזרה לקח זמן והגענו מאוחר למלון אבל עם מצב רוח מרומם.
אלי דואג שאף אחד לא יירדם בדרך, ודותן מוסיף בדיחות ברצף אז איך אפשר להירדם? בבוקר מחכה לנו הפתעה המלון ממוקם בתוך יער מעל אגם ענק, פשוט חלום, אין דברים כאלה.היום מחכה לנו חציה של רכס לא גבוה במיוחד מה שמבטיח שנצליח לעשות זאת. במהלך הנסיעה משה מבקש דרך עם רק פניות ימינה אך מרוב צחוקים אף אחד לא מתייחס אליו ברצינות, אחד לא רואה צד ימין השני מבקש רק פניות ימינה הכול מקובל בקבוצה מצחיקה שכזאת .בעצירה שעשינו משה מבקש שאני אבוא לראות מה עם הרכב, אך הפעם הוא היה רציני ההגה לא מסתובב שמאלה הבחון קצר מגלה שהציריה נתחנה. טוב מה עושים אני רואה מאין מאהל של צוענים נראה נטוש אני יורד לבדוק נראה מקום טובלארוחת צהריים. המדריך הרומני מקפיץ חבר שיביא צריה חדשה מבוקרסט עניין של איזה 4-5 שעות לא רציני. אלי תופס פיקוד על הסירים לארוחת הצהריים הוא מכריז ספגטי בלונז, מרק עדשים וסלט נו באמת הוא חושב שהוא נמצא במסעדה שלו בארץ החברה חושבים אך לאט לאט הם מבינים שהוא רציני משה חזק בעזרה, רונית על התבלינים ואלי מנצח על הסירים ותוך שעה עומדת לה ארוחת צהריים שלא מביישת את מסטר שף. טוב לאחר שסיימנו את הארוחה מתברר שהחבר עוד לא יצא מבוקרסט אז החלטנו להמשיך בלי המדריך הרומני, וכאן התחיל הטיול המעניין לאותו היום. הגי פי אס הפסיק לעבוד משום מה אז החלטתי לנווט עם מפה אחד ל 400,000 אלף לא ממש תענוג אבל זה מה יש.אז לא ממש נסענו בדרך המקובלת, עלינו על איזה שביל שנראה שהכיוון שלו נכון אבל השביל הפך להיות פחות שביל משביל יותר בוץ מבוץ ואני רק מקווה שלא נצטרך לעלות אותו חזרה . הכיוון נכון וזה מה שחשוב הגענו לערוץ הנחל שממנו אמורה להיות היציאה לכביש. טוב מעלה קטן מהנחל ואנחנו בחוץ. חשבנו שזהו להיום אתגרים, כביש נסיעה של שעתיים ואנחנו המלון.אז כמובן בית קפה קודם .אני מקבל טלפון מהמדריך שנתחיל להזדרז מפני שצפויה סופת שלג בהרים בדרך, אני לא בדיוק מבין על מה הוא מדבר היה מזג אויר ממש יפה כול היום אבל אם הוא אומר אז הוא בוודאי יודע. מתחילים בנסיעה שהכביש מטפס ומטפס בארך בגובה 900 מטר התחיל לרדת שלג, אני עוד חשבתי שזה יתושים על החלון אבל ממש לא שלג ואנחנו עוד צרכים לטפס לגובה של 1700 מטר ככל שעולים השלג מתגבר אנחנו בערך כל קילומטר עוצרים יוצאים ומשחקים בשלג חוויה מיוחדת להיות בשלג, כאשר הגענו לשיא הגובה הייתה ממש סופת שלגים כמעט ולא ראינו את הדרך, הטויוטה של ישראל מתחילה לפרפר בשלג ואלי מציע עצירת קפה כאן בשלג, טוב מה נריב לא יוצאים החוצה שוב אבל על רעיון הקפה מותרים במקום זה ריקודים זה יום הולדת שלענבל וסווה... סיבה למסיבה בגובה 1700 מטר בסופת שלגים. אמרתי מסע מופלא אז בבוקר שקמים במלון שהוא בגובה 1200 מטר הכול בחוץ שלג המכוניות מלאות שלג חוויה של פעם בחיים . היום לפנינו ציר האגמים המיוחד ומיוחד עוד יותר שהוא מושלג היופי בין הניגוד של השלג הלבן לבין השלכת על העצים בשילוב אגמים ממש מדהים. הטמפרטורה יורדת למינוס חמש וזה בדיוק הזמן לקפה הם חשבו שאני צוחק אבל הגזיה שבקושי רב הצליחה לחמם את המים עשתה את העבודה ויש קפה מחוזק בקצת ווסקי במינוס חמש מעלות. החברה מתחילים להיות רעבים אבל בקור כזה היא אפשר להכין כלום אז מחכים שנרד מההר ומצאנו מקום עם קצת שמש וזה היה ממש טוב.היום בתפריט גבינות ויין כמובן חוץ מאלה שנוהגים.לסיום היום הייתה לנו משימה לא פשוטה לחצות את הרכס הגבוה (2000) מטר שהוא מלא שלג בוץ וכול טוב.הפעם הצלחנו במשימה הלא פשוטה ותוך שעתיים מצאנו עצמנו בצד השני של הרכס יורדים לכפר ציורי וסוף סוף נגיעה למלון שבשעה מוקדמת יחסית , כך שנוכל לצאת לבלות באיזה פאב מקומי.ביום החמישי אנחנו חוצים את הקרפטים לצד השני שלהם יום שמתחיל בנסיעה בתוך יער מקסים וממשיך לעיר הציורית סיגשאורה,מסתיים בעיר הסקי פאונה בראשוב שם יש מסעדה מיוחדת במינה מסעדת הציידים. איך שנכנסו זמרת מקומית מקבלת את פנינו בשיר הבה נגילה בקבוקי יין נפתחים והבשר זורם לשולחן. לאחר יום מפרך נכנסים למלון שמעוצב כמו טירה של דרקולה,קצת מפחיד אבל יפה ועם העייפות שלנו אין ספק שכולם יירדמו.היום השישי מתחיל בסיור רגלי בברשוב עובר בהרים של בראן עובר גם בשוק המקומי הציור שם פרטים של עבודת יד מקומית ומסתיים בארוחת סיום מנגל במינוס שני מעלות שדותן דואג למדורה גדולה שתחמם את האוויר וגיא תופס פיקוד על המנגל. סוף סוף בשר טעים.את היום האחרון ניצלנו לטיול בבוקרסט שטופת השמש וקניות בקניון המדהים, קצת סיוליזציה לאחר שבוע של כפרים והרים. לסיום תודה לכולם על תרומתכם למסע המופלא הזה להתראות בשטח נעם בנדל
