לאחר חששות רבים יצאנו לטיול לירדן. זה התחיל שבוע לפני, כול יום טלפונים, שיום לפני הטיול עוד עשינו מפגש קבוצה שלבסוף החלטנו לצאת לטיול. אני מבין את החששות של אנשים שלא מכירים את ירדן, ואת העם הירדני. אבל החששות נגמרות ברגע שפוגשים את הירדני הראשון במעבר הגבול, שם מגלים איש נחמד מסביר פנים. אבל בטיול הזה לדעתי נרגעו כבר קודם. בצד הישראלי לפתע ראינו הרבה ישראלים שחוצים את הגבול, שלושה אוטובוסים מלאים, ועוד קבוצה של גיפים. מה שאומר כנראה שאנחנו לא המשוגעים היחידים, אז זה בסדר.אנשים צרכים להבין את המפה הדמוגרפית של ירדן, ואת יחסי הכוחות כאן.המלך הוא מלך ירדן, שהעם הירדני אוהב אותו, ושומר עליו. ישנם כוחות מוסלמים, שהם בעצם רוב התושבים בירדן. לכן כל שאר העדות מאוחדות אחרי המלך,  במיוחד בדרום ירדן. שם הבדואים העלוים שולטים. הבדואים שיכים  לעדה של המלך, לכן הטיול כאן הופך לבטוח. הדבר המסוכן ביותר בטיול זה הדרך לאילת בכביש הערבה.  שם יש לא מעט תאונות דרכים.  לאחר ההקדמה הארוכה הזאת אפשר לומר שהיה לנו טיול מדהים, שלושה ימים של שיכרון חושים  בוואדי רם, כולל טיפוס אתגרי לרמת המזרח. ובנוסף יום של ביקור בפטרה. סיום בדיונות של הערבה,וחזרה לעקבה.  את החוויות הרבות של החבורה הנחמדה אפשר לראות בתמונות  אז להתראות בשטח (של ירדן) נעם בנדל 
  

.