מיומנו של יענקלה ירדן סוכות 2012
טיול לירדן : עקבה – וואדי רם פטרה דיונות הערבה וואדי חסה נחל ארנון.אוקטובר 2012
המפגש עם הביורוקרטיה הישראלית ירדנית עברה באופן יחסי מהר,לאחר סדרת תשלומים שונים ביקורת דרכונים,החלפת מספרים לרכבים,הופ אנחנו במרכז עקבה, מחנים רכבים במרכז העיר, מכתתים רגלינו למסעדת "אל מהונדס" חומס, לבנה ,פלאפל ,סלטים,פיתות דקיקות, טעי
מות ומזינות. הזדמנות להתוודע למלווה הירדני ולשוטר הצמודים אלינו לכל שלושת הימים.
חזרה לרכבים, בדרך הצטיידות במיני מאפה, מים קרח, תדלוק ודרך כביש ציורי אנו בפתחו של וואדי רם, הדבר האמיתי הראשון בדרכנו. אנסה לתאר את התחושה הפנימית בראותי את קצה הדיונה הענקית כעין שער מקפצה לתוך המדבר.
זהו מדבר המהלך קסם על המבקר בו,עתיר דיונות חול,מצוקים מפוסלים ברוח, יפהפה בשקיעה התמונות בהמשך ובמקביל ימחישו את שנכתב. ומבלי להיות ציני הטיול לוואדי רם עורר בי את התשוקה להשאיר את חיי הנוחים/מודרניים מאחור ולפצוח בחיי נוודות.
נחזור למפגש הראשון עם הדיונה שלמעשה לשם כך "התכנסנו" הניסיון הראשון לעלות את הדיונה מהצד המתון לא צלח כמובן, וגם לא השני. בהדרכה סובלנית של מארחינו המוביל והמדריך נועם בנדל מחברת OFF – ROAD נפתח לפני צוהר מזה צוהר ? חלון ראווה במלוא תפארתו. תובנת ההתנהלות בחולות קיבלה לפתע הארה גדולה וההמשך לא אחר להגיע.גילוי נאות : עד הטיול והמפגש הנ"ל הכרזתי שאני : שונא חולות, מתעב אותם, פוחד מהם, חצי שעה לאחר הסבריו והנחיותיו של נועם בנדל החיוך לא מש מפני עד עצם הרגע הזה.
התחלנו לחדור לתוך המדבר, הדיונות אופפות אותנו ואני נמצא בשיכרון חושים ,נשימתי נעתקה למראה הנוף המדברי הררי שסובב לנו. הרגל לא מרפה מהלחיצה על דוושת הגז והרכב מפתיע כל פעם מחדש, כמה שהדרך למעשה איזה דרך, החולות טובעניים הדיונות האימתניות שאינך רואה את קצה האף מעבר לשמשת הרכב, הטראקן שועט וגומא את החולות והדיונות כאילו היה ספינת מדבר ארבע על ארבע עם דבשת עלק גמל.
ביקור במרכז המבקרים הסברים על לורנס איש ערב ותצפית על שבעת עמודי החוכמה. גמענו מהמשקה הקר שהיה במקרר ליד הגלידות, מומלץ לשתות מיץ גויאבות קר קר ואנו שועטים לעבר הדיונות הבלתי נגמרות.
בעת שהגענו אל "הרמפה" דיונה ענקית עם מרבד חול בתולי משהו, השמש החלה לשקוע מאחורי העמודים האדמדמים שעל שפת וואדי רם. מגע החול שהחל להתקרר הקפה המהביל שהכין אורן בניצוחו של שלומי השלים את התחושה והרצון "שלא ייגמר לעולם".
העלטה ירדה באחת ותכונה הנוספת של המדריך, המוביל באה ליידי ביטוי, הניווט שאינו דבר מובן מאילו על אחת כמה וכמה בלילה במדבר.
כאחד שהוביל ומוביל רוכבי אופנועים וגם ג'יפים בניווט בארץ ובחו'ל, נועם בנדל : אני מוריד הכובע/הקסדה לנוכח כישורך לנווט כך בלילה אפל ועוד במדבר ללא אמצעי עזר , בדקתי לא היה מכשיר ניווט ברכבו.
לאחר כ 10 שעות שאנו ברכבים ,רוב הזמן בנסיעה מגיעים למאהל המיוחל, מתקבלים בחמימות ע"י המארחים המקומיים (המתורבתים קמעה לטעמי). מקלחת רטובה, ארוחה דשנה ולמרות תופי הרעם והמוזיקה המזרחית המרעישה, שמעתי את נחירות החברים גם מבעד ליריעת האוהל השכנה.
את היום השני פתחנו בארוחת בוקר במאהל הבדואי ולאחר מכן הצטיידנו בשתייה ומיני מאפה מעין דלק לבטן להמשך יום כולל ביקור בפטרה.
בדרך פגשנו את הפטרייה עליה טיפסנו מכל זווית ופינה. מגיעים לצידו המערבי של תל אל ח'רזה,המכונה הר הקשתות.כאן נגלית לעינינו תופעת טבע ייחודית מרהיבה: קשתות אבן, בניצוחו של המדריך מטפסת החבורה למרומי הפסגה משקיפים אלי נוף ונהנים מהאווירה.
ההנאה גוברת בשל הנסיעה בשטח פתוח ללא מגבלות, שלטי אזהרה ואיסורים או גדרות ושטחי אש. כג'יפאי ישראלי אתה מסתגל חיש קל לתחושת החופש וליופי הטבעי שלא נגמר.
את המשכו של יום מרתק זה העברנו בהליכה נינוחה לעיר פטרה / העיר הנבטית שהייתה בירת הממלכה של הנבטים. תחילה יש לעבור במעבר הצר הוא הסיק המוביל לעיר עצמה ואז באחת מתגלה ה"חזנה" ,בית האוצר שהפכה לסמלה של פטרה ואולי של ירדן כולה.התחושה שהייתה מעורבת בי גרמה לי לבלבול : גדלתי על הסיפור של מאיר הר ציון והסלע האדום,מאידך צפיתי לא פעם אחת בסרט אינדיאנה ג'ונס. והנה הכול מתערבב ואתה נותן לדמיון להפליג .
הג'אקוזי במלון היה כמו הדובדבן שבקצפת והמים בברכה צלולים וזכים ריככו את שאריות האבק והזעה ,שהייתה מנת חלקנו באותו היום. ארוחת ערב מושלמת בטברנה ולסיום קפה במלון 5 כוכבים. ונשאר רק להתעורר למחרת בבוקר מהטלפון של פקידי הקבלה.
יום שלישי בממלכה ואנו בדרכנו יורדים מהגובה לערבה (לא זו הבוכיה) בדרכים עקלתוניות שלעיתים נדמה שאיש טרם שזפן.עוברים את עמק הגולגולות וצופים לעבר המדינה השכנה מעבר לאופק, כן ניחשתם הארץ המובטחת.
לסיום פרק "התענוגות" איך לא מוציאים אוויר מגלגלי הרכבים בפתחו של מגרש המשחקים בדיונות הערבה ,השעטה של 200 כ"ס של הטראקן הירוק נשמעת לי כצהלת סוס מרוץ ששחררו לו את הרסן והוא אץ טס לעבר כל דיונה, גולש במדרונות החול הרך ומתייצב דרוך מוכן לאתגר הבא, שלא אחר להגיע. בזרימה מים חזקה כנגד כיוון הנסיעה, הלוא הוא וואדי חסן והנחל/נהר שוצף מלא מים, חוויה שבארץ ממנה הגענו לא קיימת ברמה הזאת. נוסעים צמוד למוביל שמזהה תוואי קרקע עמוקים ומוודא שאנו נצמדים אליו ומריחים את האגזוז. חונים בסמוך לקירות הקניון המתנשאים אימה אל על,טובלים את הגוף והנשמה במים השוצפים,נעימים וקרירים ,בוצעים אבטיח ומקנחים בחומוס לבנה ופלאפל ממיטב המטבח של נועם את המלווה הירדני.
וואדי ארנון בהמשך היה מנת חלקם של אמיצים ובעלי היכולת מישהו היה צריך/חייב לשמור על הרכבים ולהשגיח על המלווה הירדני והשוטר השתקן.
תודות : ל OFF – ROAD נועם בנדל שבזכות הכרותינו חווינו את כל שתואר ואף יותר. לכל החברותא הנהדרת שהכרתי חדשים כוותיקים.
לסיכום : אני משוכנע שהטיול ייחרט בזיכרוננו כחוויה מרנינה מרתקת ומהנה, הייתה זו התנסות מוכרת אך שונה,מרחיבת דעת שלא במהרה תמחה.
יענקלה וינטרוב
|
