המסע למזרח ירדן הוא אף פעם לא פשוט במיוחד שלמסע מגעים חבורת רינגלרים משופרים שצריך לאתגר אותם יותר מהרגיל . טוב את המסע התחלנו בנתיבות בפתיחה של מסעדה של שרון "מוסקטו" אוכל מדהים שרות אדיב מומלץ בחום.את הלילה בילינו במלון באילת.בבוקר הגענו לגבול ולא הבנתי מה קורה ? לפחות איזה 400 איש בתור לעבור את הגבול ממש לא לעניין.לאחר שעתיים וחצי מצאנו את עצמנו אוכלים חומוס בעקבה אוירה של רוגע נפלה על כולם. טוב לעניינים אקשן קצת סיבוב קצר על הדיונה הראשונה "החברה יודעים לנהוג" חבל לבזבז כאן את הזמן.המשכתי בנסיעה שמול עיני אני רואה שטח סלעים הרים הרי מואב לא? ברור, כאן זה המקור אז אם בארה"ב מטפסים אז לה לא כאן?! קדימה מתחילים עולים לאט לאט קומה קומה וממשכים לפסגה. הגיפים מרימים גלגלים פותחים מתלים... כאן אפשר לראות בדיוק כמה כול אחד השקיע באוטו שלו. מדהימה היכולת של הגיפים. רק מה יש בעיה קטנה עכשיו צריך לרדת מההר ואת זה אני לא בדיוק ידעתי מאיפה. מתחילים בירידה איטית מאוד השיפועים חזקים מאוד אבל עוד לא איבדנו אחיזה. בסוף ירדנו בנקיק צר מאוד שמסביב כל זקני וואדי רם עומדים מסתכלים ומצלמים.הם עוד לא ראו כאן דבר שכזה.מכאן המשכנו לטיול לילה במדבר עד למערה שם התמקמנו לשינה.ראשית הוצאנו את המנגל איך אפשר לסיים יום שכזה בלי בשר טוב.
